שרות

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
המונח "שירות" מפנה לכאן. לערך העוסק בשם עצם בריבוי, ראו שירה.
ערך זה עוסק בשרוּת. לערך העוסק בשרוֹת, מילה בריבוי נקבי; ראו צורת הזכר היחיד, שר.

שֵׁרוּת[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שירות
הגייה* sherut
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ר־ת
דרך תצורה משקל קִטּוּל
נטיות ר׳ שֵׁרוּתִים; שֵׁרוּת־, ר׳ שֵׁרוּתֵי־
  1. לשון חז"ל מתן מעטה נלווה של תמיכה וסיוע ללקוח כחלק מהסכם עיקרי לרכישת מוצר (מוחשי או מופשט).
    • ”לא משרת אלא לפני עלי - אלא מלמד שכל שירות ששרה לפני עלי רבו כילו שרת לפני שכינה.“ (ירושלמי, מסכת עירוביןדף לא, עמוד א)
    • "תקנות הגנת הצרכן בעניין אחריות ושירות לאחר מכירה הינן תקנות בעלות חשיבות רבה מאוד לחיים הצרכניים במדינת ישראל." ("אחריות ושירות לאחר מכירה". ‏המועצה הישראלית לצרכנות‏)
    • "הואיל: שהספק הציע לחברה ליתן לה שירותי ניהול ופיקוח בנוגע לכל תחומי הפעילות של החברה" (מתוך חוזה למתן שירות).
  2. מתן מענה לצרכים הנדרשים לציבור מסוים לקיום מהלך חיים רגיל.
    • שירותי התחבורה הציבורית ייפסקו שעתיים לפני כניסת החג.
    • שירותי ההסעדה לנצרכים בבית־התמחוי הם ברמה גבוהה.
    • רמת השירות לאזרח במשרדי הממשלה הולכת ומשתפרת.
    • התמצאות המלצר בהרכב חומרי הגלם של המנות המוגשות היא חלק מהשירות במסעדה.
  3. עבודה בתפקיד נחשב בשליחות המדינה או מוסד ממלכתי, או מטעמם.
    • לאחר סיום העסקתו בשירות הביטחון הכללי נתמנה לתפקיד בכיר בשירות הציבורי.

גיזרון[עריכה]

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • האקדמיה ללשון העברית החליטה בשנת 2003 שסבב הסעות "שאטל" ייקרא בעברית "שירות הֶסֵּעִית".


השורש שׁרת

השורש שׁ־ר־ת הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית עבודה לצורך אחר
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים[עריכה]

שׁ־ר־ת עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל שֵׁרֵת מְשָׁרֵת יְשָׁרֵת שָׁרֵת לְשָׁרֵת
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערה[עריכה]

  • בבניין פיעל הפעלים בעבר נסתר מנוקדים בצירי בהברתם השנייה, כגון דִּבֵּר, לִמֵּד, שִׁבֵּר. כשע' הפועל או ל' הפועל היא רי"ש, יש הנוקטים פתח בין הפועל, כגון סֵרַב, בֵּרַךְ, שֵׁרַת, תֵּאַר. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 54)[1]
  • שורש קרוב ש־מ־ש