מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
פלא
|
| הגייה* |
pele
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
פ־ל־א
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ פְּלָאִים או פְּלָאוֹת
|
- מה שגורם לצופה בו להשתומם שאינו צפוי או מובן מאליו.
- ”מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יהוה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא.“ (שמות טו, פסוק יא)
- ”יהוה אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ; כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת, מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן.“ (ישעיהו כה, פסוק א)
- ”אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא; הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ.“ (תהלים עז, פסוק טו)
- מילה מקראית
- ערבית, מקביל לתיבת פַאְל فَأْل בהוראת 'אות-משמיים'
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
פ־ל־א
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- ביטא בשפתיו איסור או הקדש.
- ”וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן“ (ויקרא כב, פסוק כא)
- המילה חוזרת על עצמה במקרא. משמעות השורש הוא הבדלה והפרשה בכך המקדיש מפריש דבר, או לשון פירוש שמבטא בשפתיו.
