מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | פיר |
| הגייה* | pir |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | פ־ר־ר |
| דרך תצורה | משקל קִיל |
| נטיות | |
- לשון חז"ל חפירה, גומא באדמה. חור אל תוך הקרקע.
- מארמית: "פירא" - חפירה, גומא באדמה. ובסורית: ܦܥܪ̈ܐ (פֵּערָא) - מערה.[1]
- לשון חז"ל משורש ח־פ־ר (חפר) כעין קיצור של חָפִיר. וי"א שהמילה מקראית בפסוק ”לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים“ (ישעיהו ב, פסוק כ)[2].
- יתכן וכוונת סופר המקרא היתה: ”לַחְפֹּר פִּר בעֲלֵּטַה“ (ישעיהו ב, פסוק כ)
- ↑ א"ש רוזנטל, בתוך: מחקרי לשון, תשמ"ג.
- ↑ ראה שם בפירוש רד"ק.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | פייר |
| הגייה* | fer |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | נ׳ פֵירִית, ר׳ פֵירִים |
- [סלנג] שמיטיב עם כל הצדדים, ולא מקפח אף אחד מהם.
- "(הי, יו-יה!) אני שואל / (הי, יו-יה!) אתם עונים / (הי, יו-יה!) האם זה פייר / (הי, יו-יה!) אתם לא יודעים" (יו-יה, מאת דני סנדרסון)
- מאנגלית: fair, במקור יפה.
