הוגן

ערך זה עוסק בהוּגָן, שם עצם. לערך העוסק בהוּגָן, פועל סביל; ראו את הצורה הפעילה, הֵגֵן.

הוּגָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הוגן
הגייה^*	Hugan
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר': הוּגָנִים, נ"י: הוּגַן־, נ"ר: הוּגְנֵי־, כ': הוּגָנוֹ; הוּגְנֵיהֶם

לשון חז"ל בֶּן־הַגָּמָל.
- ”...שמא תינוק הבהמה אמר לון רבי יוסי הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול...“ (ירושלמי, מסכת ביצה – פרק ה, הלכה ב)
- ”רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר שְׁנֵי תְּמִידִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים בֶּחָג, הָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָן עַל שְׁנֵי הוּגָנִין, וְהָיוּ רַגְלֵיהֶם שְׁפוּפוֹת בָּאָרֶץ.“ (בראשית רבה, פרשה סה, סימן יז)

בלשון חז"ל (נדיר), לצד "בֶּכֶר" השכיחה יותר גם במקרא, כנראה בהשפעת הארמית: הוּגָנָא או הוּגְנָא, וכן השוו לערבית: هَجَّان (קרי: הַגַּ'אן)- רוכב על גמל.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הוגן
הגייה^*	hogen
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שאילה
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ הוֹגֶנֶת, ר׳ הוֹגְנִים, נ"ר הוֹגְנוֹת

שמיטיב עם כל הצדדים ולא מקפח אף אחד מהם.
- ”מִצְוַת חֲלִיצָה, בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יב, משנה ו)

טורטשינר מוסר כי המילה נשאלה מיוונית-עתיקה בהגיית: הֶגיֶינִס (εὐγενής) בהוראת:אצילי,נדיב.
השוו לערבית בהגיית: וֲוַאגֻ'נַ (وَجُهْنَا) בהוראת: להיות אנשים מכובדים, מצטיינים, להיות בולטים.