לשון חז"ל מארמית: פַּיְסָא 'הגרלה',[1][2] משורש פ-י-ס במשמע 'חלוקה'[3], קשור אל פִּסָּה 'חלק קטן'.
המילה רכשה גם את המשמע 'אבן קטנה או כל דבר ששמים בקלפי להגרלה', בדומה למילה גורל שמשמעה הבסיסי 'אבן קטנה', עקב השימוש באבנים קטנים בהגרלה וקביעת הגורל.[4]
אחד השימושים העיקריים בגורל הוא למנוע מריבות: ”מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד.“ (משלי יח, פסוק יח). רבינו חננאל כתב[5] הגורל נקרא פַּיִס כי הוא מְפַיֵּס.
אולי מאבן הפסיפס הקטנה, המשמשת למשיכת הגורל (הצעת אבן שושן).