הפיס

הֵפִיס[עריכה]

הרגיע. יישב דעת. הניח דעת.
- א"ר יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי על דעתיה דרבנן אין מצוה להפיסו, מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר| ירושלמי מסכת שבועות פרק ד}}
- ”אלא אמר רבא: מדרבנן, כדי להפיס דעתו של בעל הבית“ (בבלי, מסכת כתובות – דף פז, עמוד ב)

לשון חז"ל, מארמית: הפציר, ריצה, שאול מיוונית-עתיקה בהגיית פַּאיסִיס πεῖσῐς בהוראת שכנוע

עורך הגרלה.
- ”מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה“ (משנה, מסכת שבת – פרק כג, משנה ב)
- השושבינין וכל בני חופה מפייסין על מנותיהן שאם הותירו מחזירין אותן לשידה. מפיס אדם את אורחיו ואורחיו מפייסין זה עם זה כדי שיטול חלקו תחלה לא שיטול חלקו ושל חבירו|תוספתא מסכת שבת פרק יז ה"ד}}
- ”אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו, הפיסו זכה מי שזכה. חדשים עם ישנים בואו והפיסו מי מעלה אברים מן הכבש למזבח“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ה, משנה ב) .

לשון חז"ל כמו פַּיִס.שורש פיס ב
במקורו משורש פיס א פיוס "מפיס אדם עם בניו ועם כו' פי' מפיס אדם מלשון פיוס כההיא דאמרי מי מפיס" (רבינו חננאל מסכת שבת קמט עמוד א) . שכן מטרת הפיס הוא לפייס את דעת האנשים שלא תהיינה טענות לקיפוח מכוון. כדברי שלמה ”מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד.“ (משלי יח, פסוק יח)