ערירי

תוכן עניינים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ערירי
הגייה^*	ariri
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ע־ר־ר
דרך תצורה
נטיות	ר׳ עֲרִירִיִּים; נ׳ עֲרִירִית, נ"ר עֲרִירִיּוֹת

אדם חסר משפחה וקרובים, אדם בודד.
- אדם ערירי זה מתגורר לבדו בבית האבות ואיש אינו בא לבקרו.
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר“ (בראשית טו, פסוק ב)
- ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה, חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.“ (ויקרא כ, פסוק כ)
- ”כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה“ (ירמיהו כב, פסוק ל)