עלם

תוכן עניינים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עלם
הגייה^*	׳elem
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־ל־ם
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ עֲלָמִים; נ׳ עַלְמָה, נ"ר עֲלָמוֹת; עֶלֶם־

נַעַר, בָּחוּר צָעִיר בַּיָּמִים.
- "מַה אֲבָרֵךְ לוֹ, בַּמֶּה יְבֹרַךְ?/ זֶה הָעֶלֶם? שָׁאַל הַמַּלְאָךְ..." ("מה אברך", רחל שפירא)
- ”וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה“ (שמואל א׳ כ', פסוק כ"ב)
- "אבל אומר לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים" (משנה תורה להרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק כ"א)

[ארמית] עוֹלָם.
- "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא/ בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ/ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ"" (קדיש)
- ”אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין; מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר“ (דניאל ג', פסוק ל"ג)
- ”וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין; וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא“ (דניאל ז', פסוק י"ח)