תעתע
תִּעְתֵּעַ תִּעֲתֵּעַ[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | תיעתע |
| שורש וגזרה | ת־ע־ת־ע |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא (משמעות משוערת) גרם לבלבול. הטעה. לעיתים גם: כיזב ושיחק.
- ”אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה“ (בראשית כז, פסוק יב)
- בעלי החיים מסוים את עצמם בכשרון רב ומתעתעים בציידים.
- פילוסופים נוטים לטעון כי חושי האדם מתעתעים בו ומציאותו של העולם שונה לגמרי.
- מן הפרק הראשון של הספר התחושה הייתה מתעתעת ולא צפיתי כיצד יסתיים הסיפור.
גיזרון[עריכה]
המילה מופיעה פעמים במקרא. בפסוק לעיל בצורה רגילה ופעם נוספת בחיריק במקום שווא ”וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו“ (דברי הימים ב׳ לו, פסוק טז)
שורש זה הוא הרחבה מן השורש ת-ע-ה במשמעות של הטעיה, "אבוד דרך", כנאמר "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה" - אבוד דרך ומבולבל בשדה (ראה ספר השורשים לרד"ק, שורש ת-ע-ת-ע). כך מצאנו בהרבה שורשים מרובעים, שהם הכפלה וחיזוק לשורשם "המקורי - התחלתי", כמו ע-מ-ם וע-מ-ע-ם, ז-ו-ל וז-ל-ז-ל.
פרשנים מפרשים[עריכה]
- תרגום מיוחס ליונתן: כמגחך.
- אונקלוס: כִּמְתַלְעֵב (התקלס,הלעיב,לגלג)
- אבן עזרא: כפול מגזרת תועה- התעה.
- מצודות: עניין לעג.
בדרך הדרש