תעב

תִּעֵב[עריכה]

לשון המקרא חש דחייה חזקה.
- ”...שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי־חֵרֶם הוּא.“ (דברים ז, פסוק כו)
- ”לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.“ (דברים כג, פסוק ח)
- ”וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יהוה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (מלכים א׳ כא, פסוק כו)
- ”שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ; וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ.“ (עמוס ה, פסוק י)
- ”שִׁמְעוּ־נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב, וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל; הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל־הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ.“ (מיכה ג, פסוק ט)
- ”שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה; תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.“ (תהלים קיט, פסוק קסג)
- ”תִּעֲבוּנִי כָּל־מְתֵי סוֹדִי; וְזֶה־אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִי.“ (איוב יט, פסוק יט)