מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
עבט
|
| שורש וגזרה |
ע־ב־ט
|
| בניין |
פָּעַל
|
- לשון המקרא מִשְׁכֵּן; לקח/נתן ערבון ממוני תמורת הלואת כסף,שעבד.
- ”כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה, לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ“ (דברים כד, פסוק י)
- ”וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט“ (דברים טו, פסוק ו)
- משמש במקרא בשתי ההוראות ההפוכות (בדומה למִשְׁכֵּן). ככל הנראה הפועל גזור מהשם 'עבוט'.
- יש המקשרים לשורש ע־ב־ת - כבלים, שהלווה משועבד למלוה. ויש שקישרו מסיבה זו גם לשורש ע־ב־ד.[1]
- בארמית-יהודית קיימת מילה דומה: ”בר מתא אבר מתא מיעבט“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף קיג, עמוד ב).
- מצוי גם במצרית-קדומה בצורת aabet בהוראת 'פגיעה או דכוי של המסכנים'. להלן הירוגליף:
- יש המחלקים בין הוראות הפעלים "עָבַט" ו"חָבַל", שהראשונה הוראתה לקיחת משכון דוקא בתחילת ההלוואה, והשניה הוראתה לקיחת משכון אחר ההלוואה כערבון.[2]
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
עיבט
|
| שורש וגזרה |
ע־ב־ט
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון המקרא [לא בשימוש] (משמעות משוערת) עוות,עיקם, קלקל.
- ”כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן וְלֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם“ (יואל ב, פסוק ז)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא. קרובה אל עיוות יש שכתבו שמקורה בערבית. (המלבי"ם פירשה משורש עבוט).
- אכדית אֶבְּאֵטֻ ebēṭu ע-ו-ה תיבת "עוית" בהוראת התכווצות שריר [3].
- ↑ רש"ר הירש דברים טו, ו.
- ↑ הואיל משה דברים טו, ח.
- ↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, Editor-in-Charge:Martha T. Roth,ebēṭu, page-13
