יתכן ורמזים למשמעותה המקורית של המילה ניתן למצוא בלשון מצרית שקשרה את ההשתאות מן הטבע המשתנה במושג 'שְׁתאו' štꜣ.w בהוראת מסתורין ,דבר נחבא או נסתר. השוו השתאה. בכתב חרטומים מופיע השם 'סתאֲ' sṯꜣ ובהוראת - המשכיות,זרימה,סיבוב. להלן הרוגליף - סתגַ' stja . ואידאוגרמת רגליים מן הצד התחתון לציון תזוזה
בניב כנעני, ניתן למצוא את תיבת "סתיו" בכתובת "בר-רַכְּכֲּבְּ" שמתוארכת לשנת 730 לפנה"ס בקירוב .צטוט: "phʾ byt štwʾ lhm whʾ byt kyṣʾ" - "פה בית הסתיו, להם יהיה בית קיץ" (KAI 216).
הבבלים חילקו השנה ל 3 עונות - תחילת, אמצע, וסוף השנה [1]. ואכן, במקרא "סתיו" היא מילה נרדפת ל"חורף" .רק בעת החדשה, בעקבות החלוקה האירופית לארבע עונות השנה, נתייחד הסתיו למשמעותו העכשווית.
סתיו מושאל מאכדית, מתקשר עם הפועל העברי "שתה ,בארמית מופיעה המילה: "סַתְּוָא" המתייחסת לחורף , מאכדית (שְׁאֲתּאֻ şātū) . (ד"ר רוביק רוזנטל-הזירה הלשונית)
המקור המקראי אינו מבחין בין "חֹרֶף" וסתיו, השוו: ”הַסְּתָו עָבָר. הַגֶּשֶׁם חָלַף!? הָלַךְ לוֹ??הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ?? “ (שיר השירים ב, פסוק יא)... וכיו"ב . לשם השוואה, בערבית: خَرِيف (חַ'רִיף) – סתיו, לעומת شِتَاء (שִׁתָאא) – חורף.
בספרו הרפואי של אסף הרופא במקום השם סתיו מופיע השם 'בציר' - "אביב וקיץ, בציר וחורף". מופיע הסתיו בהוראה הרגילה התואמת ללשון ימינו לראשונה בספר "לימודי הטבע" של מרדכי יאוועל בשנת 1836. במקרא ובספרות חז"ל השנה מתחלקת אך ורק לשני חלקים – "קיץ" ו"חורף" במקרא, או "ימות החמה" ו"ימות הגשמים" במשנה ובתלמוד – ללא עונות מעבר.
ערך בוויקיפדיה: סתיו
ציטוטים בוויקיציטוט: סתיו