בר אורין

בַּר אוֹרְיָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בר אוריין
הגייה*	bar oryan
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צירוף
נטיות

1. לשון חז"ל כינוי לאדם בעל ידיעות רבות בתורה וביהדות.

   • ”אידך ניקו מקמיה דגבר בר אוריין הוא“ (בבלי, מסכת שבת – דף לא, עמוד ב)
   • ”אמר מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא“ (בבלי, מסכת מנחות – דף נג, עמוד א)

מקור

• מארמית: בן תורה. בעברית מלשון הוראה,(מורה). מסונף לשורש י־ר־י/ה ב

מילים נרדפות

• בן תורה
• למדן

ראו גם

• איש אשכולות