סד

סַד

מתקן ששימש בימי קדם לקשירה וריתוק כעונש.
- ”וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל-אָרְחוֹתָי עַל-שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה“ (איוב יג, פסוק כז)

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוק לעיל, ובאיוב לג, פסוק יא הזהה, אך מקוטע ממנו.

רש"י: בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו"ק:
אבן עזרא: (קושר לסיד) כמו ושדת אותם בסיד שיראו בו כל ארחותי ורבינו היי ז"ל אמר שהוא כבל מדברי רבותי' ז"ל
רלב"ג: הוא כלי מכלי המאסר שאוסרין בו רגלי הנאסר בדרך שלא יוכל ללכת אנה ואנה ציפוש בלעז
מצודות: עצים חקוקים עשוים להסגר בהם רגלי התפוס. ובדרז"ל ”סדנא בסדניה יתיב“ (בבלי, מסכת פסחים – דף כח, עמוד א)

ערך בוויקיפדיה: סד

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סד

לשון המקרא ציפה בסיד.
- ”...וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד.“ (דברים כז, פסוק ב)
- ”סִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ח, משנה ד)
- ”לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ [...] אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ב, משנה א)
- ”אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלם“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק טו, הלכה יב)