נטל ידים

נָטַל יָדַיִם[עריכה]

ניקה את ידיו באמצעות טבילתן במים זורמים.
- ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ח, משנה ב)
- ”נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ, טָהוֹר; כְּשֵׁרִים לַתְּרוּמָה וְלִטּוֹל מֵהֶם לַיָּדָיִם.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק א, משנה ו)
- ”נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת ידיים – פרק ב, משנה א)
- "מי שרעב שיטול ידיים. / האוכל כבר מוכן, / וכל אחד מוזמן / לבוא אל השולחן / ולאכול את ארוחת הצהריים." (מה אוכלים היום?, מאת דתיה בן דור)

השורש נ־ט־ל הוא שורש מגזרת חפ"נ.

בבניין קל בזמני העתיד והציווי ההטיה תיעשה תמיד בהישמטות הנו"ן: "הפעלים בגזרת פ"נ מותרים בקיום הנו"ן בכל הצורות, להוציא הפעלים המנויים להלן, שההבלעה בהם היא הֶכְרֵחַ.

ואלה הפעלים בהבלעת הנו"ן (פועלי בניין קל נזכרים כאן בזמן עתיד): בניין קל: יִגַּהּ, יִגַּע, יִגַּשׁ, יִדַּח, יִזַּל, יִטֶּה, יִטֹּל...".

בשם הפועל מותרת ההטיה גם על-דרך השלמים:"בשם הפועל של בניין קל הנו"ן מתקיימת. למשל: לִנְסֹעַ, לִנְטֹעַ, לִנְגֹּחַ.

לצד צורות המקור לִנְדֹּר, לִנְטֹל, לִנְפֹּל מותרות הצורות לִדֹּר, לִטֹּל, לִפֹּל (שנוצרו בלשון חכמים)".

1) על-דרך גזרת ע"ו/י: הֵטִיל, מֵטִיל, מְטִילוֹת וכד'...

2) על-דרך חסרי פ"נ: הִטִּיל, הִטַּלְתִּי, מַטִּילוֹת וכד'...

יתר הבניינים ניטים כמובן לפי דרכה של גזרת חפ"נ.