נטילת ידים

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נְטִילַת יָדַיִם[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נטילת־ידיים
הגייה* netilat yedayim
חלק דיבר צרף
מין נקבה
שורש נ־ט־ל
דרך תצורה
נטיות ר׳ נְטִילוֹת־יָדַיִם
עמדה לנטילת ידים בכותל
כלי לנטילת ידים
  1. מצוות טיהור ידיים באמצעות שטיפתן, לפי המקובל ביהדות.
    • "אתא רבי יוסי בר בי כהנא בשם שמואל נטילת ידים לחולין את נטילת ידים לתרומה. רבי יוסי אומר לתרומה ולחולין" (ירושלמי ברכות דף נח ב)
    • לפני כל ארוחה אנו נוטלים ידים.
    • בכל בוקר לאחר שאני מתעורר אני נוטל ידים.

גיזרון[עריכה]

  • מופיע לראשונה בלשון חז"ל.
  • יש הגורסים שמקור הפועל "נָטַל" במשמעות זו הוא בשם הכלי נַטְלָה/אַנְטָל. מקור שם זה הוא כנראה במילה "אנטליון" ביוונית, שמשמעה דלי ביוונית.
בספר אבודרהם, בסדר תפלות של חול דף י"ד נכתב: "לשון נטילה הוא לפי שצריך ליטול מן הכלי. והכלי שמו "נטלא" בלשון תלמוד. ויש אומרים שהוא לשון הגבהה: כדכתיב ”וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ“ (יחזקאל ג, פסוק יב) 'ונטלתני רוחא'... והיינו דאמרינן בפ"ק דסוטה שהנוטל ידיו צריך להגביהם למעלה, שלא יבואו המים שחוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידיים".
לעומתם, יש הגורסים ש"נטילה" במשמעות רחיצה התקבלה מהרחבת המשמעות הרגילה ("לקיחה") של הפועל.

.

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: נטילת ידיים


השורש נטל

השורש נ־ט־ל הוא שורש מגזרת חפ"נ.

נטיות הפעלים[עריכה]

נ־ט־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָטַל נוֹטֵל, נָטוּל יִטֹּל טֹל לִטֹּל או לִנְטֹל
נִפְעַל נִטַּל נִטָּל יִנָּטֵל הִנָּטֵל לְהִנָּטֵל
הִפְעִיל הִטִּיל מַטִּיל יַטִּיל הַטֵּל לְהַטִּיל
הֻפְעַל הֻטַּל מֻטַּל יֻטַּל -אין- -אין-
פִּעֵל נִטֵּל מְנַטֵּל יְנַטֵּל נַטֵּל לְנַטֵּל
פֻּעַל נֻטַּל מְנֻטַּל יְנֻטַּל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנַטֵּל מִתְנַטֵּל יִתְנַטֵּל הִתְנַטֵּל לְהִתְנַטֵּל

הערות[עריכה]

  • בבניין קל בזמני העתיד והציווי ההטיה תיעשה תמיד בהישמטות הנו"ן: "הפעלים בגזרת פ"נ מותרים בקיום הנו"ן בכל הצורות, להוציא הפעלים המנויים להלן, שההבלעה בהם היא הֶכְרֵחַ.

ואלה הפעלים בהבלעת הנו"ן (פועלי בניין קל נזכרים כאן בזמן עתיד): בניין קל: יִגַּהּ, יִגַּע, יִגַּשׁ, יִדַּח, יִזַּל, יִטֶּה, יִטֹּל...".

(החלטות האקדמיה בנטיית הפועל, גזרת חפ"נ, הבלעת הנו"ן או קיומה)

  • בשם הפועל מותרת ההטיה גם על-דרך השלמים:"בשם הפועל של בניין קל הנו"ן מתקיימת. למשל: לִנְסֹעַ, לִנְטֹעַ, לִנְגֹּחַ.

לצד צורות המקור לִנְדֹּר, לִנְטֹל, לִנְפֹּל מותרות הצורות לִדֹּר, לִטֹּל, לִפֹּל (שנוצרו בלשון חכמים)".

(החלטות האקדמיה בדבר נטיית הפועל, גזרת חפ"נ, צורות בבניין קל)

  • בבניין הפעיל מותרות שתי דרכי ההטיה בלא בידול משמעות;

1) על-דרך גזרת ע"ו/י: הֵטִיל, מֵטִיל, מְטִילוֹת וכד'...

2) על-דרך חסרי פ"נ: הִטִּיל, הִטַּלְתִּי, מַטִּילוֹת וכד'...

יתר הבניינים ניטים כמובן לפי דרכה של גזרת חפ"נ.

(החלטות האקדמיה בדבר חילופי גזרות)