מתת

לערך העוסק בהמית בכתיב מקראי מֹתֵת; ראו כתיב מלא מותת.

מַתָּת

לשון המקרא תשורה, מתנה, מתן.
- ”וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת.“ (מלכים א׳ יג, פסוק ז)
- ”נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן; אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר.“ (משלי כה, פסוק יד)
- ”גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא“ (קהלת ה, פסוק יח)

השורש נ־ת־ן הוא שורש בודד מגזרת חפ"נ, שאין דומה לו בשפה העברית.

בפי מדקדקי העברית קרוי פועל מיוחד זה "פועל חסר הקצוות", על שום שבחלק מנטיותיו פה"פ או לה"פ נשמטת (ולעתים אף שתיהן), למשל; נָתַתִּי, לָתֵת, תִּתֵּנָּה, נָתַתְּ וכד'...