נתן (שורש)
השורש נ־ת־ן הוא שורש בודד מגזרת חפ"נ, שאין דומה לו בשפה העברית.
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | העברה ברצון מן אחד אל השני |
| גזרה | גזרת חפ"נ |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
נטיות הפעלים
[עריכה]| נ-ת-ן | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | נָתַן | נוֹתֵן (ב׳ פעוּל: נָתוּן) |
יִתֵּן | תֵּן | לָתֵת או לִתֵּן |
| נִפְעַל | נִתַּן | נִתָּן | יִנָּתֵן | הִנָּתֵן | לְהִנָּתֵן |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | יֻתַּן | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
הערה
[עריכה]- בפי מדקדקי העברית קרוי פועל מיוחד זה "פועל חסר הקצוות", על שום שבחלק מנטיותיו פה"פ או לה"פ נשמטת (ולעתים אף שתיהן), למשל; נָתַתִּי, לָתֵת, תִּתֵּנָּה, נָתַתְּ וכד'...