מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
צרה
|
הגייה* |
tsa-ra
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
צ־ר־ר
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ צָרוׂׂת, צַרַת־
|
- עניין רע, רעה הבאה על אדם, מצב בעייתי המתמשך לאורך זמן וגורם לאי-נחת ולתחושת מצוקה.
- "אכן עת צרה היא לארצנו ולעם אלהינו, וגם מלכנו האדיר חרד הפעם ויבהל את צבאותיו לשים משמר על חופי הים." (דון קישוט בתרגומו של חיים נחמן ביאליק)
- "לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם, הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם." (שופטים י' 14).
- האמריקאים מדליפים ידיעות על צרות צפויות.
- אם באה צרה על אדם - יפשפש במעשיו, ואם באה צרה על הישוב והציונות - עלינו לפשפש במעשי המנהיגים.
- כינוי שאישה מכנה אישה אחרת הנשואה לאותו בעל.
- " וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ" ( שמואל א' 6)
- הנאשמת ברצח צרתה זוכתה מחוסר ראיות.
השורש צרר
|
השורש צ־ר־ר שייך בחלק מנטייתו לגזרת הכפולים ובחלקו האחר לגזרת השלמים.
צ־ר־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
צַר או צָרַר
|
צוֹרֵר
|
יִצְרֹר
|
צְרֹר
|
לָצֹר או לִצְרֹר
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵצֵר
|
מֵצֵר
|
יָצֵר
|
הָצֵר
|
לְהָצֵר
|
הֻפְעַל
|
הוּצַר
|
מוּצַר
|
יוּצַר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִצְטָרֵר
|
מִצְטָרֵר
|
יִצְטָרֵר
|
הִצְטָרֵר
|
לְהִצְטָרֵר
|
| |
|