מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | צרה |
| הגייה* | tsa-ra |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־ר־ר |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ צָרוׂׂת, צַרַת־ |
- עניין רע, רעה הבאה על אדם, מצב בעייתי המתמשך לאורך זמן וגורם לאי-נחת ולתחושת מצוקה.
- "אכן עת צרה היא לארצנו ולעם אלהינו, וגם מלכנו האדיר חרד הפעם ויבהל את צבאותיו לשים משמר על חופי הים." (דון קישוט בתרגומו של חיים נחמן ביאליק)
- "לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם, הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם." (שופטים י' 14).
- האמריקאים מדליפים ידיעות על צרות צפויות.
- אם באה צרה על אדם - יפשפש במעשיו, ואם באה צרה על הישוב והציונות - עלינו לפשפש במעשי המנהיגים.
- כינוי שאישה מכנה אישה אחרת הנשואה לאותו בעל.
- " וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ" ( שמואל א' 6)
- הנאשמת ברצח צרתה זוכתה מחוסר ראיות.
| השורש צרר |
|
השורש צ־ר־ר שייך בחלק מנטייתו לגזרת הכפולים ובחלקו האחר לגזרת השלמים.
| צ־ר־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
צַר או צָרַר |
צוֹרֵר |
יִצְרֹר |
צְרֹר |
לָצֹר או לִצְרֹר |
| נִפְעַל |
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל |
הֵצֵר |
מֵצֵר |
יָצֵר |
הָצֵר |
לְהָצֵר |
| הֻפְעַל |
הוּצַר |
מוּצַר |
יוּצַר |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
|
|
|
|
|
| פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִצְטָרֵר |
מִצְטָרֵר |
יִצְטָרֵר |
הִצְטָרֵר |
לְהִצְטָרֵר |
|
|