מקראי,הגיזרון שנוי במחלוקת. מאוחר יותר בלשון חכמים החלה לשמש תיבת: 'שְׁקוֹף' כתחליף לתיבה המקראית 'משקוף': ”עֵצִים, כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַשְּׁקוֹף; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סַנְדָּל לַאֲחוֹרֵי הַשְּׁקוֹף.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק יב, משנה ד)
לפי גזניוס ואחרים,[1] משורש שׁ-ק-ף, לשון השקיף, שמשמעו הבסיסי 'התכופף מעל' ובאופן כללי 'ניצב מעל', כמו בשורש המקביל בערבית سَقْف (סַקְף) 'גג, תקרה' בארמית שְׁקִיפָא 'צוק, סלע גבוה המתרומם מעל'.[2] משם משקוף 'מה שניצב מעל הדלת'. ממשמע מקורי זה של השורש התפתח הפועל השקיף 'התייצב מעל, התבונן מלמעלה'.
לפי רש"י: "המשקוף" - הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו ... ולשון שקיפה - חבטה. מקור השורש ש־ק־ף (ב) מארמית לשון חבטה והכאה לדוגמה: ”חבורה“ (שמות כא, פסוק כה) תרגום משקופיספק את כפיו ”ויספוק את כפיו“ (במדבר כד, פסוק י) תרגום: ושקפנון לידוהי.
