משח

מָשַׁח[עריכה]

מרח שמן. עפ"ר כחלק מטכס המלכה או קידוש אדם או חפץ.
- ”אָנֹכִי הָאֵל בֵּית-אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר...“ (בראשית לא, פסוק יג)
- ”עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׁרִים מִשְׁחוּ מָגֵן.“ (ישעיהו כא, פסוק ה)
- ”לֹא יָצַק, לֹא בָלַל, לֹא פָתַת, לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת, וְלֹא מְשָׁחָן, כְּשֵׁרוֹת.“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ג, משנה ב)
בהשאלה: מינה לתפקיד.
- ”וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.“ (שמות ל, פסוק ל)
- ”...אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל.“ (שמואל ב׳ יב, פסוק ז)

השורש מ־שׁ־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

מ־ש־ח	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	מָשַׁח	מוֹשֵׁחַ (ב׳ פעוּל: מָשׁוּחַ,מָשִׁיחַ)	יִמְשַׁח	מְשַׁח	לִמְשׁוֹחַ
נִפְעַל	נִמְשַׁח	נִמְשָׁח	יִמָּשַׁח	הִמָּשַׁח	לְהִמָּשַׁח לְהִמָּשֵׁחַ
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל				-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל