מיחד

מְיֻחָד[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מיוחד
הגייה^*	meyuchad
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	י־ח־ד
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	נ׳ מְיֻחֶדֶת, ר׳ מְיֻחָדִים, נ"ר מְיֻחָדוֹת

לשון חז"ל שהובדל והופרש מן הכלל לעמוד לבדו. מיוחד ל־ להשתייך רק לדבר מסוים.
- ”והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת“ (משנה, מסכת תמורה – פרק א, משנה ב)
- ”כל המיוחד למאכל אדם אין עושין ממנו מלוגמא לאדם ואין צריך לומר לבהמה וכל שאינו מיוחד למאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ח, משנה א)
לשון חז"ל מובדל מופרש מן הכלל בתכונות שונות. בעל תכונות שאינן נפוצות.
- ”מה שמלה מיוחדת שיש בה סימני' ויש לה תובעים אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ה)
[עממי] המתאפיין בהצטיינות בהשוואה לפריטים אחרים.
(יש לשכתב פירוש זה): (לשון נקייה) הקשור למוגבלויות, בפרט לקויות למידה ומוגבלויות שכליות או נפשיות.