מטוח

לערך העוסק במְטֻוָּח; ראו צורת עבר טֻוַּח.

מִטְוָח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מטוח
הגייה^*	mitvakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ט־ו־ח
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מִטְוָחִים; מִטְוַח־, ר׳ מִטְוְחֵי־

ערך בוויקיפדיה: מטווח

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מטוח

השורש ט־ו־ח הוא שורש הנוטה בבניינים פיעל ופועל על דרך גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על דרך גזרת נע"ו/י.

בבניינים פיעל ופועל ניטה השורש לפי שורש שלם טי"ח, ולא לפי טו"ח.
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]