מה
דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.
ייתכנו לכך סיבות אחדות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לויקימילון, או שהערך נראה מועתק אך לא ידוע מהיכן. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
מָה
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מה |
| הגייה* | ma |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- יש חומרי כלשהו, מעשה או ארוע כלשהו.
- ”וִיהִי מָה, אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי“ (שמואל ב׳ יח, פסוק כב)
- ”הִנֵּה בִדְבַר-יְהוָה מָאָסוּ, וְחָכְמַת מֶה לָהֶם“ (ירמיהו ח, פסוק ט)
גיזרון
[עריכה]- מקרא
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]תרגום
[עריכה]- ספרדית: lo que sea
- אנגלית: whatsoever, anything
- ערבית: شيء (תעתיק: שַׁיְא)
- רוסית: что-то
מַה, מֶה, מָה א
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מה |
| הגייה* | ma, me |
| חלק דיבר | מילית שאלה |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- מילת שאלה.
- ”וַיֹּאמֶר: מֶה עָשִׂיתָ?! קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה“ (בראשית ד, פסוק י)
- ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה: מַה-זֹּאת עָשִׂית?“ (בראשית ג, פסוק יג)
- ”וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה?“ (בראשית כ, פסוק י)
- מה קורה פה?
- במה אוכל לעזור לך?
גיזרון
[עריכה]- מקרא
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- ספרדית: qué
- אנגלית: what
- גרמנית: Was
- ערבית: مَاذَا, مَا, شُو (תעתיק: מַא, מַאדַ'א, שׂוּ)
- צרפתית: quoi, qu'est-ce que (הגייה: כֻּאַה, כֶּ-סְ-כֶּה
- רוסית что
- לאדינו: ke
מידע נוסף
[עריכה]לפי הכללים של האקדמיה ללשון העברית, מילת השאלה מה מנוקדת בקמץ תמיד ובמילה שאחריה אין דגש חזק, שלא כמו במקרא.
מַה, מֶה, מָה ב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מה |
| הגייה* | ma, me |
| חלק דיבר | מילת קריאה |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- הבעת פליאה.
- ”וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם“ (בראשית כח, פסוק יז)
- ”מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן“ (שיר השירים ד, פסוק י)
- ”הִנֵּה בַּיִת מַה קָּטָן / בּוֹ כִּסֵּא וְגַם שֻׁלְחָן; / מִשְׁקָפַיִם עֲגֻלִּים / לִי בִּקְצֵה הַחֹטֶם.“ (עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, מאת רבקה דוידית בזֶמֶרֶשֶׁת)
- מה רבה היא העבודה.
גיזרון
[עריכה]- מקרא.
צירופים
[עריכה]מובאות נוספות
[עריכה]- ”וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים“ (שמואל ב׳ ו, פסוק כ)
- ”שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד; הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד“ (תהלים קלג, פסוק א)
ניקוד המילית "מה"
[עריכה]**א**: ניקוד המילה "מה", זהה לניקוד ה' הידיעה, היינו, המילית מה מנוקדת בתנועת פתח והמילה שאחריה מקבלת בראשה דגש חזק שהוא דגש דחיק.
 ערך בוויקיפדיה: דחיק |
דוגמאות: וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה-נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה-נְּדַבֵּ֖ר וּמַה-נִּצְטַדָּ֑ק (בראשית מד, טז), מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ (בראשית לז, כו), וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָה (במדבר כג, יז), מַה-מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל (ירמיהו ב, ה), וְעַתָּ֗ה מַה-לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה-לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר (ירמיהו ב, יח), מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ (מיכה, ו, ה), מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב (במדבר כד, ה), .
**ב**: המדקדקים המסורתיים ראו בדגש שלאחר המילית מה דגש דחיק, אך המלומדים המודרניים ובראשם גזניוס, ראו בדגש שלאחר המילית מה, דגש חזק רגיל בחינת דגש מחבר הסוגר את תנועת הפתח (תנועה קטנה) הבלתי מוטעמת שלפניה:
**ג**: בדקדוק המקראי, המילית מה אינה מוטעמת והיא מוקפת תמיד למילה שלאחריה שהיא המילה העיקרית המוטעמת.
**ד**: כאמור, נקוד המילית מה זהה לניקוד אות ה' הידיעה. לכן: כאשר המילית מה באה לפני אות גרונית, היינו, אותיות א', ה', ח' ע' ו- ר', היא תנוקד בתנועת קמץ, למעט אם המילית מה תבוא לפני אות ע', ואות ח' המנוקדת בקמץ; במקרה זה, המילית "מה" תנוקד בתנועת סגול - מֶה. דוגמאות:
מָה֙ בקמץ לפני אות גרונית:
לפני האות א: עַל-מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ (ירמיהו ט, יא), וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה-אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ יִרְמְיָ֔הוּ וָאֹמַ֖ר תְּאֵנִ֑ים (ירמיהו כד, ג), מָֽה-אֲדַבֵּ֥ר (ישעיהו לח, טו), מָה-אֵ֣לֶּה לָּ֔נוּ (יחזקאל כד, יט), מָה-אֵ֑לֶּה (יחזקאל יז, יב + לז, יח), וְאָמַרְתָּ֗ מָ֤ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה (יחזקאל יט, ב), מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל (במדבר כג, ח)
לפני האות ה: הֲל֣וֹא רָאִ֗יתָ מָֽה-הָעָ֤ם הַזֶּה֙ דִּבְּר֣וּ לֵאמֹ֔ר (ירמיהו לג, כד), מָ֣ה הֵ֣ם עֹשִׂ֑ים (יחזקאל ח, ו), בֶּן-אָדָ֗ם מָֽה-הַמָּשָׁ֤ל הַזֶּה֙ (יחזקאל יב, כב), מָֽה-הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ (חבקוק ב, יח), וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם (אסתר ט, כו) - אבל לא הצירוף מה- היא, ראה ביוצאים מן הכלל להלן.
לפני האות ח: כִּ֤י מַה-חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ (איוב כא, כא) - מה לפני ח בפתח ולא בקמץ! מקום להוספת דוגמאות.
לפני האות ע (יוצא מן הכלל): מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם (בראשית לא, לב),
לפני האות ר: מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה (בראשית כ, י), מָ֤ה רְאִיתֶם֙ עָשִׂ֔יתִי מַהֲר֖וּ עֲשׂ֥וּ כָמֽוֹנִי (שופטים ט, מח), יְ֭הוָה מָֽה-רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי (תהלים ג, ב), וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה (אסתר ט, כו),
מָה֙ בסגול לפני האות ע ולפני אות ח' קמוצה:
לפני אות ח קמוצה: וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ (בראשית כ, ט), מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה (דברים כט, כג), וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֔הוּ אֶל-הַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּ֑הוּ מֶה֩ חָטָ֨אתִֽי לְךָ֤ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ (ירמיהו לז, (יח), מֶה-חָ֑לֶד (תהלים פט, מח),
לפני אות ע: מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ (בראשית כ, ט), וְאָֽמְרוּ֙ כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהֹוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את (דברים כט, כג), מַה-מָּת֣וֹק מִדְּבַ֔שׁ וּמֶ֥ה עַ֖ז מֵאֲרִ֑י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶ֖ם חִידָתִֽי (שופטים יד, יח), וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד מִנָּי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר | לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה-עֲוֹנִ֤י וּמֶֽה-חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ (שמואל א, כ, א), וּמֶ֤ה עֲוֹנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ (ירמיהו טז, י), כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל-הַנָּבִ֑יא מֶה-עָנָ֣ךְ יְהוָ֔ה וּמַה-דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה (ירמיהו כג, לז), וַיִּשְׁתַּ֕חוּ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י פָנִ֔יתָ אֶל-הַכֶּ֥לֶב הַמֵּ֖ת אֲשֶׁ֥ר כָּמֽוֹנִי (שמואל ב, ט, ח), וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר (מיכה, ו, ה),
**ה**: יוצאים מן הכלל.
תנועת סגל שלא לפני ח קמוצה והאות ע: וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת-ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל-הַֽמַּחֲנֶֽה (שמואל א, ד, ו), וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת-ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי (שמואל א, ד, יד), מֶה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר־לָךְ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ (מלכים ב, ד, יג) , וכן וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ (מלכים ב, ד,יד), וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ (ירמיהו טז, י), יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת (חגי א, ט), עַד-מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה (תהלים ד, ג), עַל-מֶ֤ה | נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע | אֱלֹהִ֑ים (תהלים י, יג), וּמֶ֤ה | לֹא-תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֪יר אֶת-עֲוֹ֫נִ֥י (איוב ז, כא), כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ (קהלת ב, יב), מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכׇל־עֲמָל֔וֹ (קהלת ב, כב), בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו (קהלת ג, כב), אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה (קהלת ז, י), זְכֹ֤ר יְהֹוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ (איכה ה, א), מקום להוספת דוגמאות.
תנועת פתח לפני ה: אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה-הִ֑וא (בראשית כג, טו), וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא (במדבר יג, יח ועוד מקומות במקרא של הצירוף מה היא), כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ (אסתר ח, א).
היעדר דגש דחיק (נדיר מאד) אחרי מה פתוחה: וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה-יְדַבֵּ֔רוּ (שופטים ז, ב) וכן: גּ֚וֹי לֹא-תֵדַ֣ע לְשֹׁנ֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע מַה-יְדַבֵּֽר (ירמיהו ה,טו) . יובהר: לכאורה מה ידבר ללא דחיק אינו יוצא מן הכלל אלא תואם לכלל ניקוד ה' הידיעה שגם בה אות יוד שוואית לא מקבלת דגש חזק, למעט אם לאחר היוד השוואית באות אותיות א,ה,ע, לא מוטעמות (היהודים, היעלים, היערים: לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִ֜ים (אסתר ד, טז), הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים (תהלים קד, יח), וְלֹ֤א יַחְטְבוּ֙ מִן־הַיְּעָרִ֔ים (יחזקאל לט, י)). וגם בזה יש יוצא מן הכלל במילה היאורים (עַ֨ל־הַנְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים - שמות ח, א), שם היוד השוואית לא מודגשת למרות אות א' בלתי מוטעמת שאחריה. וראה תופעה דומה אחרי אות מ' השימוש: מִיְּרֻשָּׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הוֹרַשְׁתָּֽנוּ (דברי הימים ב, כ, יא), במקום שהאות י' תיבלע ולא תישמע, היא מודגשת בדגש חזק כי לאחריה אות גרונית (ר') לא מוטעמת. לעומת זאת, וְאִשְׁתּ֣וֹ הַיְהֻדִיָּ֗ה (דברי הימים א, ד, יח) - האות יוד לא דגושה, כי ע"פ כלל ההטעמות יש הטעמת משנה אמתית באות ה' שאחרי היוד ע"פ (הברה 3 לפני ההטעמה הראשית).
**ו**: ניקוד המילה במה.
לפני א האות מ' קמוצה: וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה (בראשית טו, ח), בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהֹוָ֔ה (מיכה ו, ו), וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר (שמואל ב, כא, ג), *.
לפני ע קמוצה - האות מ' סגולה: וְאָמַ֗ר בַּמֶּ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה (דברי הימים ב, ז, כא)
לפני אות לא גרונית האות מ' סגולה: וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא (שמות לג, טז), וּרְאִי֙ בַּמֶּה֙ כֹּח֣וֹ גָד֔וֹל וּבַמֶּה֙ נ֣וּכַל ל֔וֹ (שופטים טז, ה), הַגִּֽידָה-נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֣ גָד֑וֹל וּבַמֶּ֥ה תֵאָסֵ֖ר (שופטים טז, ו), הַגִּ֣ידָה לִּ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵ֑ר (שופטים טז, יג), וְלֹא-הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֥ גָדֽוֹל (שופטים טז, טו) כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא (ישעיהו ב, כב)*.