מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
לפת
|
| שורש וגזרה |
ל־פ־ת א
|
| בניין |
פָּעַל
|
- לשון המקרא אחז בחזקה.
- וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. (שופטים טז כט)
- מופיע בלשון אכדית, כפועל 'אֻשַׁלְפִּתְ' ušalpit שדה סמנטי 'נגיעה', בהוראת הרס.
- לשון חז"ל הוסיף תוספת טעימה ללחם, או למאכל אחר.
- כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת, אין בו משום בשולי גוים. (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף לח, עמוד א)
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
לפת
|
| הגייה* |
lefet
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ל־פ־ת
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ לְפָתות, לִפְתות־
|
לפת
- לשון חז"ל ירק מהסוג כרוב שבמשפחת המצליבים בעל פקעת נאכלת.
- ”הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ה, משנה ב)
- הלפת נאכלת טריה או כבושה.
- אכדית: בהגיית לַפְּתַנֻ (laptānû), ערבית: בהגיית ליפְת (لفت).
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: לפת |
|
ערך בוויקיפדיה: לפת
טקסונומיה בוויקימינים: Brasica rapa