מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | לפת |
| שורש וגזרה | ל־פ־ת א |
| בניין | פָּעַל |
- לשון המקרא אחז בחזקה.
- וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. (שופטים טז כט)
- מופיע בלשון אכדית, כפועל 'אֻשַׁלְפִּתְ' ušalpit שדה סמנטי 'נגיעה', בהוראת הרס.
- לשון חז"ל הוסיף תוספת טעימה ללחם, או למאכל אחר.
- כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת, אין בו משום בשולי גוים. (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף לח, עמוד א)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | לפת |
| הגייה* | lefet |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ל־פ־ת |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ לְפָתות, לִפְתות־ |
לפת
- לשון חז"ל ירק מהסוג כרוב שבמשפחת המצליבים בעל פקעת נאכלת.
- ”הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ה, משנה ב)
- הלפת נאכלת טריה או כבושה.
- אכדית: בהגיית לַפְּתַנֻ (laptānû), ערבית: בהגיית ליפְת (لفت).
 ערך בוויקיפדיה: לפת |
|
ערך בוויקיפדיה: לפת
טקסונומיה בוויקימינים: Brasica rapa