מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
לפתן
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ל־פ־ת ב
|
| דרך תצורה |
משקל קִטְלָן
|
| נטיות |
ר׳ לא קיים.
|
- לשון חז"ל תוספת לאכול עם הפת, הנותנת טעם ללחם.
- אין הבוצע רשאי לבצוע (את הלחם) עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ, עמוד א).[1]
- עברית חדשה תבשיל של פירות חתוכים או חלקים מהם וסוכר.
- 1. מן ליפת.
- לֶפֶד הוא פרי מבושל. המילה חודשה על פי לִפְדָּא בארמית של התלמוד הבבלי. מקור המילה ביוונית: מין קערה וגם התבשיל שבה.
פרשנים מפרשים[עריכה]
- רש"י בפירושו לתלמוד מבאר את המילים "מיני לפדא" – "מיני מאכל שעושים מתאנים", ומכאן כנראה הקישור לתבשיל פירות.
מילים נרדפות[עריכה]
- 1. אנגלית: relish
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: לפתן |
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לפי המקור שם, נראה שמדובר בארוחה שעִקרה לחם, ולאו דוקא מאיכות טובה.
ערך בוויקיפדיה: לפתן