לפתן

לִפְתָּן

לשון חז"ל תוספת לאכול עם הפת, הנותנת טעם ללחם.
- ”וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרַס, פַּת חִטִּין וְלֹא פַת שְׂעוֹרִים, מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק יג, משנה ט)
- ”אין הבוצע רשאי לבצוע [את הלחם] עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד“ (בבלי, מסכת – דף ברכות, עמוד מ).
עברית חדשה תבשיל של פירות חתוכים או חלקים מהם וסוכר.
- "דג ממולא ודגים מלוחים, / תפוז, אפרסק, ולפתן תפוחים," (מה אוכלים היום, מאת דתיה בן דור)

1. מן ליפת.
לֶפֶד הוא פרי מבושל. המילה חודשה על פי לִפְדָּא בארמית של התלמוד הבבלי. מקור המילה ביוונית: מין קערה וגם התבשיל שבה.

רש"י בפירושו לתלמוד מבאר את המילים "מיני לפדא" – "מיני מאכל שעושים מתאנים", ומכאן כנראה הקישור לתבשיל פירות.

1. אנגלית: relish‏‏‏‏

2.

ערך בוויקיפדיה: לפתן