רש"י טען שזהו ללֵיל שִׁמּוּרִים המיועד לאֵל עצמו, שהבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים, ושמר הבטחתו עד לילה זה: "שהיה הקב"ה שומר ומצַפה לו לקיים הבטחתו להוציאָם מארץ מצרים", כפי שנאמר בתורה על לילה זה: "ולא ייתֵן המַשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות י"ב, כג).ראו (קטע:רש"י על שמות יב מב)
"אחר ברכת-המזון מוזגין כוס רביעי. ונוהגין לפתוח את הדלת, לזכר שהוא לֵיל שִׁמּוּרִים, ואין מתיראין משום דבר", (קיצור שולחן ערוך סעיף ט)
הרמב"ן טען כי זהו שִׁמּוּרִים המיועד לבני ישראל "שישמרו אותו לעבוד בו לפניו באכילת הפסח וזיכרון הנסים ולתת הלל והודאה לשמו". ראו
רבי אליעזר בן הורקנוס מפרש: "לַיל המשוּמר ובא מפני המַזיקין" - לילה שמור ומוגן מכל המזיקים, שיש להיות ערים בו כדי להישמר מהסכנות שאורבות בפתח: "עֵרוּת שיֵש בה אף הכָּרת תודה לאל", על שהציל את בני ישראל מעשר המכות ומכל הפורענויות.
הרמב"ן ציין באורחות חיים (הלכות ליל פסח אות כ"ז), כי אכילת שומר בליל הסדר, הייתה נהוגה "במקצת מקומות", כדי להבהיר כי זהו לֵיל שִׁמּוּרִים. [1]
אבן כספי, פרש ב"משנה כסף": "לֵיל שִׁמּוּרִים הוא לה', ואחריו שִׁמּוּרִים לכל בני ישראל, ושניהם לטעם אחד, כי ה' שמרם והם נשמרו מאתו, כי שם הפעולה מצטרף עם הפוֹעֵל ועם הפעוּל".
