מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | לחוד |
| הגייה* | lekhud |
| חלק דיבר | תואר־הפועל |
| מין | |
| שורש | י־ח־ד |
| דרך תצורה | ל־ + חד |
| נטיות | |
- לשון חז"ל בנפרד. המצאות של פרט ללא אחר איתו.
- קונה אפי' באמירה לחוד דחצרו בידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו בשל אחרים (טור חושן משפט הלכות סימן ר')
- והיא אומרת דבר פשוט, אם ביחד אז רק לחוד(שיר)
- "צִפֳּרִים נְדִירוֹת כְּבָר דּוֹגְרוֹת בַּסֶלַע / אִילָנוֹת נְדִירִים נִשְׁמָרִים לְחוּד" (ולס להגנת הצומח, מאת נעמי שמר)
- מארמית: לְ־ חוֹד (=חד 'אחד, יחיד'). מקביל ארמית של לבד:
- ”וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד“ (שמות כו, פסוק ט) = ”וּתְלָפֵיף יָת חֲמֵישׁ יְרִיעָן לְחוֹד וְיָת שֵׁית יְרִיעָן לְחוֹד“ (אונקלוס על שמות כו – פסוק ט)
- ההגייה המקורית בחולם לְחוֹד.
- בארמית לְחוֹד זה לבד כמו רק, אך. רק חזק לבלתי אכול הדם -לחוד תקף בדיל דלא למיכל ית דמא
- נפוצה בלשון חז"ל גם לנבדלות ושוני של פרט מהאחר. ”קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד“ (בבלי, מסכת עירובין – דף ב, עמוד א)
- בנסמך לחודיה, בלחודהי לחודייהו,(לבדו בלבדו לבדם) ”כלאים נמי, האי לחודיה והאי לחודיה שרי, ובהדדי אסור“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מד, עמוד ב) כלאים ג"כ זה לבדו וזה לבדו מותר וביחד אסור.
