לוה

לֹוֶה

[משפט] מי שנזקק לקבל רכוש מחברו, ומחויב להשיב לאחר זמן.
- ”וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ“ (ישעיהו כד, פסוק ב)
- ”עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה“ (משלי כב, פסוק ז)
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת גטין. ”זרקו לו, קרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב“ (משנה, מסכת גטין – פרק ח, משנה ג)

שם נגזר מצורת הפועל בהווה ”לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם“ (תהלים לז, פסוק כא) לקיחת הלואה. השורש מלוה העשיר התלוה אל העני בנתינת מעותיו.

ביקש וקיבל ממון מאחר לשם צורך פרטי כלשהו, במטרה להשיבו בעתיד.
- ”יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללות הימנו והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו והיה משלח לו ואמר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ה, משנה י)
- ”לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם“ (תהלים לז, פסוק כא)
- הייתי זקוק לכסף דחוף אבא של לוה מאח שלו ונתן לי.
- בבית של רבקה נגמר החלב, היא לָוְתָה מִשְּׁכֶנְתָּהּ שקית חלב.

.

לשון המקרא הצטרף לאחר בלכתו לדרכו; שהה איתו במשך זמן; הפר את בדידותו.
- ”וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר; עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים...“ (בראשית כט, פסוק לד)
- ליוויתי את חברי לביתו כי הוא פחד ללכת לבד בלילה
- כדוד שליווהו לה' בשירות ותשבחות.

שהצטרף אליו אחר.
- קבוצת המטיילים לוותה ע"י מסוק משטרתי.
- הטיפול הרפואי היה לא נעים ןלווה בתחושת בחילה.