”דברים כאלה אסור לאמור! – ענתה לי שושנה בבת-צחוק, וכשהגישה אחר-כך את הכופתות הרכות משומן והכל הִללו את אומנותה הגדולה, פנתה ותאמר בצחוק: הרי רואה את, צפורה, שלא ההגדה העיקר, אלא הכופתות!“ (בבדידות, מאת נחמה פוחצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
”ועכשיו בוא למטבח ותאכל כופתאות של בשר – אלה הכופתאות שאהבת, ואפשר אסורים אנארכיסטים בהנאה מכופתאות של בשר?“ (בית סבתא שחרב, מאת ישראל זרחי, בפרויקט בן יהודה)
כופתה היא מאכל מבושל בצורת כדור קטן העשוי בצק או בשר וכדומה. בתלמוד הירושלמי נזכר "בצק שעשאו כופת", וככל הנראה מדובר במילה הפרסית 'כופתה' (کوفته), שמשמעה 'קציצה', 'עיגול בשר' (מכאן מילים דומות בערבית, טורקית, בולגרית ועוד). ברשימה של ועד הלשון נקבעה צורת הרבים כופתות, אך בהמשך הותרה גם צורת הרבים כופתאות. כופתאות העשויות מקמח מצה הן ממאכלי הפסח המסורתיים[1].
ערך בוויקיפדיה: כופתה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קנודל