לשון המקראמאכלנוזלי העשוי מרכיבים שונים. בדרך כלל מרק הוא תבשיל שבו רכיבים כגון בשר, עוף, ירקות וקטניות מתבשלים לאורך זמן בתוך מים או בנוזל אחר, והוא מוגש חם, לרוב בתחילת הארוחה או אחרי המנה הראשונה. יש גם מרקים קרים ומרקים המשמשים לקינוח.
"יושבים סועדים סלט ומרק ופלפל ממולא. / וכבר לא ילכו לבקר / חבר שלהם, אדון שוקו אחר." (אדון שוקו, מאת חיה שנהב)
במסעדה זו מגישים בכל יום מְרקים שונים: מָרק כתום, מְרק בצל, מְרק עגבניות, מְרק עדשים וּמְרק עוף.
המילה מופיעה לראשונה במקרא, בסיפור גדעון: ”וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת, הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר, וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז, וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן.“ (שופטים ו, פסוקים יט – כ), וכמו כן בספר ישעיהו: ”הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ, הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם.“ (ישעיהו סה, פסוק ד). בשל ההקשר לבשר בשני המופעים, נהוג לפרש את המילה 'מרק' במקרא כ'רוטב הבשר' (עפ"י מילון קדרי) או כ'תבשיל נוזלי העשוי בשר' (עפ"י מילון קאהלר ובאומגרטנר). במשמעות דומה קיימת מילה ערבית مرق.
בספר השורשים לרד"ק, המילה מרק מקושרת לפועל לְמָרֵק: "וכן נקרא למים שנתבשל בהם הבשר מָרָק לפי שיש בו מריקת הבשר" (הכוונה כנראה לשטיפה או צחצוח במים). לעומתו, רוביק רוזנטל טוען כי אין קשר בין המילים למרות שורשן המשותף.
ממקור משותף לאמהרית - מֲאֹרְחְ mäwǧ בהוראת גל .ארמית-עתיקה מָאֻג' mäṷǧ . ערבית - מַרַקַה مرقة בהוראת רוטב.
1. משמעות הפעולה בויקרא ו' תלויה בפרשנות יש מפרשים שפשוף ויש מפרשים שטיפה היטב (ותלויה במחלוקת הלכתית בזבחים צב) והוא תנייני משורש ר־י־ק כמו הריק.
2. לפי חלק מהפרשנים המילה באה בהשאלה ממירוק כלי (רמב"ם) ומובאות רבות בחז"ל מתאימות לפירוש זה. לדעת אחרים לשון הרקה שבפעולתו שופך ומרוקן דם הקרבן מגופו (הון עשיר).
תרגום יונתן: וְאִין בְּמָנָא דִנְחָשָׁא תִּתְבַּשֵׁל וְיִסְתְּפַן בְּגַרְגִישְׁתָּא וְיִשְׁתְּטִיף בְּמוֹ - ואם בכלי נחושת תתבשל וישופשף בגוש אדמה וישתטף במים.
רש"י ואב"ע: ומורק: לשון "מרקו הרמחים" להוציא בליעתו כי המ"ם שורש.
הכתב והקבלה: ומרק. (א) לשון ההרקה, להוציא מה שבלוע בו. כמו ואת המרק שפוך (שופטים) ומרק פגולים כליהם (ישעיה מ"ה), ונקראו המים שנתבשל בהם הבשר מָרָק, לפי שיש בו מריקת הבשר, וכן תמרוקי נשים שמריקין הזוהמא מן הבשר, גם מרקו הרמחים שיוציאום מתעריהן, גם נחושת מרוק שהוציא ממנו העפרורית והוא נחשת טוב, ויאמר כאן על הוצאת הבלוע בו ואין זה אלא ע"י הגעלה בחמין (רנ"ו), (ב) וי"א תמצית שרש מרק הוא חרירה ובשול.
”כל ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכן או שהכניסן כדרכן ולא מרקן או שמרקן ונשברו הרי אלו חוצצין“ (משנה, מסכת מקוואות – פרק י, משנה א) על פי הנ"ל בפירוש המילה כאן נחלקו י"מ לשון שטיפה וי"מ לשון גמר ההכנסה (רמב"ם ור"ש מקוצי).
לערך העוסק במַרְק, שם פרטי; ראו מרכוס.
ערך בוויקיפדיה: מרק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרק