מילה יחידאית במקרא, מופיעה בצורת הרבים. יש מי שסבר שצורת היחיד היא כֵּילַף, לדוגמא: ”פתח הניקלף, בכשיל וכילף“ (שבעתא טל, מאת יוסף בר' ניסן, באתר מאגרים).
מאכדית: kalappu - כלי מפץ עשוי מתכת, מכוש. התיבה העברית שאולה מצורת רבים או מצורת יחיד נקבה משוערת של המילה האכדית. בנוסף, המילה כנראה עברה סיגול (מעתק תנועות a-e).[1]
קרוב לארמית: כּוּלְבָא ולסורית: ܟܘܼܠܒ݂ܵܐ (כּוּלְבָּא) בהוראת: קרדום. בארמית התלמודית קיימת המילה "קולפא" בהוראת: אַלָּה.[2]
יש אומרים שהמילה מופיעה פעם נוספת במקרא: ”וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים איש וְכליו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל הָאֵשׁ“ (ירמיהו כב, פסוק ז) על פי הפועל 'כרת', ברקע בעירת האש, יש טוענים שחלה פה שגיאת מעתק וצריך היה להכתב: ”וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אֵשׁ וְכֵלָיף“ (ירמיהו כב, פסוק ז).
