כשיל

כַּשִּׁיל

לשון המקרא קרדום.
- ”וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן.“ (תהלים עד, פסוק ו)
- ”מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ח, משנה ו)
- ”אמר רבא: באתרא דתנא דידן איכא תרתי חציני, לרבתי קרי לה כשיל, ולזוטרתי קרי לה מעצד.“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף קיט, עמוד ב)

מילה יחידאית במקרא.
ראב"ע גזר מלשון 'כשלון' (משלי טז,יח) המקביל ל'שבר'. ובאופן דומה כתב רש"ר הירש: "נגזר מ'כשל', לגרום נפילה, הוא הפטיש המשמש להשיל חתיכות או לגרום לדבר ליפול".
מופיע פעם אחת בתרגום יונתן (ירמיה מו,כב) כתרגום לקרדום.