במקרא מופיע פעם אחת אותו אדם בצורת אִישָׁי ובכל המובאות השׁי"ן בשם יִשָׁי אינה דגושה שלא כמשפט (אחר תנועה קטנה) זהו הבסיס לטענה כי יסוד השם הוא עם הא' (אישי ) ראו לקמן.
במאמרו, גורס יהודה דביר כי יש להתייחס לשם זה כאל שם פונקציונאלי אחיד, ולא כשם בתוספת תיאופורית. וישנם חוקרים שהסיקו כי האות י'-הסופית, בתיבת ישי משמשת כתוספית, המאפשרת פירוש התיבה ככזאת הבאה מיסוד "איש" ראו - ”עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק יג) , בן יהודה גרס "ישי" מיסוד "ישה", בהוראת-"נוכחות" או "הימצאות". שטיינברג לעומתו פירש, "ישה" בהוראת חזק, אחי-אשה [2].
ערבית לּיִש ليس לֲ+אִש, לֲ בהוראת שלילה, "אִש" בהוראת קיום .לפיכך גזניוס בן יהודה ודליטש שפירשו "אִש" מיסוד אוש בהוראת תושיה חזק, התאושש.[3].
ניתן להבחין ב"משקעי-עבר" מרומזים של כותבי המקרא כלפי הרקע החברתי אליו ישי משוייך. בפסוק זה - ”וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת-בְּכֹרוֹ אֶת-אֱלִיאָב“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק יג) דומה שתיבת "אִישַׁי" נכתבה כשבוש שמו של אב-המשיח. ובהזדמנות אחרת קרוי ישי (אביה של אביגיל) בשם העמוני-מואבי ”נָחָשׁ“ (שמואל ב׳ יז, פסוק כה) יהודה דביר וחוקרים אחרים טענו שהכינוי בן נחש נחשב לכנוי גנאי בקרב הישראלים של תקופת המקרא, וגידופו של שמעי-"וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשָׁי" אינו המשפט המקורי שנאמר כי אם ”אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן נָּחָשׁ“ (שמואל ב׳ כ, פסוק א) שתוקן אח"כ בידי מפלגת דוד לצורתו המפוייסת-"בן ישי". עוד נטען כי מגילת רות כאילו ובאה להכשיר את הקרקע ולרכך את ההתנגדות כלפי כל היוצא ממואב, התנגדות שפעפעה עדיין בקרבם של ישראלים רבים ,דאז [4].
יש להוסיף לדף זה את הערך: יֵשִׁי.
ערך בוויקיפדיה: ישי