המילה נגזרת משורש שמי קדום א־צ־ל שמשמעו "להיות נטוע עמוק, להיות מושרש". השווה ערבית اصل (אַסְל) "שורש", اصلى (אַסְלִי) "מקורי, שורשי". אציל הוא אדם שנטוע עמוק בקהילה.
מכאן הגיעה המילה לעברית המודרנית תוך מתן אינטרפרטציה מחודשת לפסוקים כגון זה שהוזכר בדוגמאות לעיל, אולם המשמעות המקורית של המילה בעברית המקראית הייתה אנשים שאלוהים האציל אליהם מרוחו (שכן זה ההקשר שם בפרשה).
”הזכר יחבק את אהובתו מתחת אצילות ידיה וישוט אתה במים שנים שלה ימים עד אשר תלד את ביציה והוא יזריע אותן.“ (תולדות הטבע ג, מאת מנדלי מוכר ספרים, 1872, באתר מאגרים)
כלי נשק כל אחד משני הצירים האופקיים בצדי תותח, הנושאים אותו בעגלה או במרכב.
האצילים העגולים משמשים ציר סיבוב, ומאפשרים הגבהה או הנמכה של הלוע על ידי הרמה או הורדה של המכנס.
ערך בוויקיפדיה: תארי אצולה