2: מתעודות מארי ניתן להבין כי בתקופת המקרא כנף הבגד (חוצן) שימש כשטר חוב עליו חתם הלווה לעיתים כלל הממצא הארכאולוגי את חוצן הבגד מגולגל בפתיל כשפרטי ותנאי ההלואה הוטבעו ע"ג חומר בעודו רך . השוו פתילו של יהודה הנמסר לתמר כעדות "וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ". מתעודות אלה עולה כי כנף בגד השליט היתה מוטבעת בחותמת מלכות ממש כמו כנף מעילו הקרוע של שאול המלך הישַן, בידי דויד המלך החדש [1]
בשפת געז "חֵעְן" בהוראת "חיק".[2]. ערבית: "חדנֲ" حِضْن המורכב מן השורש הערבי חדן ح ض ن ומשמש באופן כללי בהוראת "לעטוף", "להקיף".
