חנוך
מראה
חִנּוּךְ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חינוך |
| הגייה* | khinukh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־נ־ך |
| דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
| נטיות | חִנּוּךְ־ |
- לשון חז"ל תהליך ארוך ומתמשך שבו הבוגרים והמנוסים מנחילים לדור החדש הבא בעקבותיהם את התרבות, הערכים והנורמות של החברה שבתוכה הם חיים.
- ”תינוקות אין מענין אותן ביוה"כ, אבל מחנכין אותן שנה או שתיים סמוך לפירקן [...] אי זה חינוך? היה רגיל לאכול בשתי שעות - מאכילין אותו לשלוש, בשלוש מאכילין אותו בארבע“ (בבלי, מסכת יומא – דף פב, עמוד א)
- "הנה חינוך הבנים בבית אביהם ומלמדיהם, וחכמת הנהגת המדינה, דהיינו חינוך אומה שלימה עפ״י נימוסי מושליה ומחוקקיה שהעמיקו בהן חכמי הדורות הקודמין - אין בהם שום תועלת" (מנדל לפין, חשבון הנפש, באתר HebrewBooks, מהדורת קיידאן, תרצ"ז, עמוד יט) - נכתב במקור בשנת 1808.
- ”בימים ההם צריך היה היסוד ההוּמאניטרי להיות מרכז-הכובד בחינוך היהוּדי, [...]; אבל עתה צריך היסוד הלאוּמי ליהפך למרכז שיטת החינוך של הנוער היהוּדי.“ (החינוך העברי, מאת זאב ז'בוטינסקי, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
[עריכה]- הפועל חנך
- השורש מגיע משפות אפרו-שמיות ,בערבית לשורש ח-נ-כ; ح ن ك ולמילה "חך" מקור משותף , ובערבית המשמעות קשורה ב"להתקין - בחך" (ראו בערבית, "חנכ"حنك בהוראת "חך" , "לסת") . התפתחות המילה קשורה באלוף הסוס דרך רסן המותקן בפיו המכוון את תנועתו לפי רצון בעליו . גם המילה שנינות מרמזת על איזור הפה (שן),והתפתחה בצורה דומה .(ראו גסניוס, "חנך").
- בעברית ח־נ־ך, מקורו בשורש הארמי ח־נ־ך. בערבית חַנַכַּ. [1]
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]על משמעויותיו השונות והדומות של השורש ח־נ־ך, באתר האקדמיה ללשון העברית, 14 בנובמבר 2010
סימוכין
[עריכה]- ↑ אברהם אבן־שושן, המילון החדש, הוצאת קריית־ספר, 1989
חֲנוֹךְ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חנוך |
| הגייה* | khanokh |
| חלק דיבר | שם פרטי |
| מין | זכר |
| שורש | ח־נ־ך |
| דרך תצורה | משקל קְטוֹל |
| נטיות | |
- שם פרטי לזכר.
- ”וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ“ (בראשית ד, פסוק יז)
- ”וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.“ (בראשית ה, פסוק יט)
- ”אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן“ (שמות ו, פסוק יד)
- ”וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה“ (דברי הימים א׳ א, פסוק לג)
- אֵלֶיךָ, חֲנוֹךְ!