לשון ימי הביניים שיש בו חיים. או שהכרחי לתת חיים באחר, בדרך כלל בהתייחס לנפש או נשמה.
העיר בזה כי שתי הצורות שהם הדוממית והצומחת או הצומחת והחיונית רלב"ג מלכים א פרק יא
ומזה הסוג גם כן הוא הרוח החיוני ובעבור שעם הכעס יתלהב הרוח החיוני נקרא הכעס על שם נושאו בדרך השאלה רוח אברבנאל בראשית פרק א
עברית חדשה הכרחי לצורך מה. שחשיבותו גדולה.
קווי האופי של האם שונים במהותם מאלו של האב. האם באופייה, דאגנית, יותר, רגשית, נחונה בכוח הדבור השידול, העידוד והחיזוק, החיוניים כל כך לילד לבשלותו הרגשית והחברתית ( פסקי דין רבניים מאגר מקוון פס"ד קמח )
בבניין קל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
בבניין הפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בניין פיעל.
בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב, פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז, פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג, פסוק יב) וכדומה.
ערך בוויקיפדיה: חיוני