חיה (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השורש ח־י־ה הוא שורש מורכב הניטה בחלק מזמן העבר ובזמן הבינוני של בניין קל לפי גזרת ע"ע, וביתר הנטייה ניטה לפי גזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים[עריכה]

ח־י־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל חַי (זכר) או חָיָה (זכר) חַי יִחְיֶה חֱיֵה או חֲיֵה לִחְיוֹת
נִפְעַל
הִפְעִיל הֶחֱיָה מַחֲיֶה יַחֲיֶה הַחֲיֵה לְהַחֲיוֹת
הֻפְעַל הָחֳיָה מָחֳיֶה יָחֳיֶה -אין- -אין-
פִּעֵל חִיָּה מְחַיֶּה יְחַיֶּה חַיֵּה לְחַיּוֹת
פֻּעַל חֻיָּה מְחֻיֶּה יְחֻיֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְחַיָּה מִתְחַיֶּה יִתְחַיֶּה הִתְחַיֵּה לְהִתְחַיּוֹת

הערות[עריכה]

  • בבניין קל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
  • בבניין הפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בניין פיעל.
  • בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב, פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז, פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג, פסוק יב) וכדומה.