חיה (שורש)
מראה
השורש ח־י־ה הוא שורש מורכב הניטה בחלק מזמן העבר ובזמן הבינוני של בניין קל לפי גזרת ע"ע, וביתר הנטייה ניטה לפי גזרת נל"י/ה.
נטיות הפעלים
[עריכה]ח־י־ה | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | חַי (זכר) או חָיָה (זכר) | חַי | יִחְיֶה | חֱיֵה או חֲיֵה | לִחְיוֹת |
נִפְעַל | |||||
הִפְעִיל | הֶחֱיָה | מַחֲיֶה | יַחֲיֶה | הַחֲיֵה | לְהַחֲיוֹת |
הֻפְעַל | הָחֳיָה | מָחֳיֶה | יָחֳיֶה | -אין- | -אין- |
פִּעֵל | חִיָּה | מְחַיֶּה | יְחַיֶּה | חַיֵּה | לְחַיּוֹת |
פֻּעַל | חֻיָּה | מְחֻיֶּה | יְחֻיֶּה | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִתְחַיָּה | מִתְחַיֶּה | יִתְחַיֶּה | הִתְחַיֵּה | לְהִתְחַיּוֹת |
הערות
[עריכה]- בבניין קל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
- בבניין הפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בניין פיעל.
- בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב, פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז, פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג, פסוק יב) וכדומה.