חיה (שורש)

השורש ח־י־ה הוא שורש מורכב הניטה בחלק מזמן העבר ובזמן הבינוני של בניין קל לפי גזרת ע"ע, וביתר הנטייה ניטה לפי גזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים

ח־י־ה	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	חַי (זכר) או חָיָה (זכר)	חַי	יִחְיֶה	חֱיֵה או חֲיֵה	לִחְיוֹת
נִפְעַל
הִפְעִיל	הֶחֱיָה	מַחֲיֶה	יַחֲיֶה	הַחֲיֵה	לְהַחֲיוֹת
הֻפְעַל	הָחֳיָה	מָחֳיֶה	יָחֳיֶה	-אין-	-אין-
פִּעֵל	חִיָּה	מְחַיֶּה	יְחַיֶּה	חַיֵּה	לְחַיּוֹת
פֻּעַל	חֻיָּה	מְחֻיֶּה	יְחֻיֶּה	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְחַיָּה	מִתְחַיֶּה	יִתְחַיֶּה	הִתְחַיֵּה	לְהִתְחַיּוֹת

הערות

• בבניין קל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
• בבניין הפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בניין פיעל.
• בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב, פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז, פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג, פסוק יב) וכדומה.