חוף אניות

חוֹף אֳנִיּוֹת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חוף אוניות
הגייה*	khof oniyot
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צרף
נטיות	ר׳ חוֹפֵי אֳנִיּוֹת

1. לשון המקרא מפרץ מוגן מרוחות לעגינת אניות; מעגן, נמל.

   • "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן." (בראשית מט, פסוק יג)
   • "חוף האניות גדול ומהולל מאד ומתחרה במסחרו את מרסיל והמבורג." (מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף הששי, מאת אלחנן ליב לוינסקי, בפרויקט בן יהודה)
   • "מרחוק נראה חוף האניות כיער עצים. תרנים גבוהים ועליהם מפרשים התנוססו לאלפים." ("המליץ", 17 בפברואר 1899, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

פרשנים מפרשים

• רש"י על בראשית מט יג: "זבולן לחוף ימים" - על חוף ימים תהיה ארצו, חוף כתרגומו סְפָר - מרק"א בלע"ז [יבמות מח], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר [...].

מילים נרדפות

• נמל
• מבוא ים
• לימן

תרגום

• אנגלית: haven for ships‏‏‏‏
• לטינית: statione navium‏‏‏‏

ראו גם

• חוף
• חוף ימים
• מעגן
• מעגנה

לקריאה נוספת

• רפאל פטאי, הספנות העברית. החברה לחקר א"י ועתיקותיה, 1938. עמ' 143.