מיוונית: limen) λιμήν) באותה משמעות בשׂיכול אותיות, [1] נגזרתה היוונית מצוייה בתיבת שמה של העיר לימן (лиман) שבאוקראינה מילולית ניתן לפרשה בהוראת: "שֶׁפֶך גוף מים רחב ידיים" (כנהר,חוף) וגם בהוראת לאגונת מים-מליחים.
ככל הנראה, קבע ועד הלשון העברית באמצע שנות ה־30 כי הצורה התקנית היא נָמֵל ולא נָמָל. החלטה זו גרמה לתרעומת רבה, שכן צורת נָמָל הייתה (ועודנה) נפוצה מאוד בקרב הציבור. ביטוי לתרעומת זו ניתן למצוא בשירו של נתן אלתרמן "לְמִלְחֶמֶת הַקָּמָץ וְהַצֵּירֶה" משנת 1936. האקדמיה ללשון העברית קבעה גם היא, כי הצורה התקנית היא נָמֵל (ובסמיכות נְמַל־).