זבול

זְבוּל

לשון המקרא מעון, משכן.
- ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.“ (מלכים א׳ ח, פסוק יג)
- ”הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ.“ (ישעיהו סג, פסוק טו)
- ”באופיע מאורות מזבול קודש עם האספם למעון כבוד.“ (מגילת הסרכים, מאת מגילות קומראן, באתר מאגרים)
בהשאלה: כינוי לבית המקדש.
לשון המקרא שם פרטי לזכר.
- ”וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ.“ (שופטים ט, פסוק ל)

שורש ז־ב־ל ב מופיע במקרא גם בפועל: זָבַל, שלדעת מפרשים רבים הכוונה: דר, גר.
מהשוואה ללשונות שמיות אחרות נראה שהוראת השורש המקורית היתה: משא, עול, קרוב לשורש ס־ב־ל (השוו זביל). עפ"ז יש הטוענים ש"בית זבול" הוא: 'מקום רם ונישא', השוו אוגריתית: 𐎇𐎁𐎍 (זבל) - נשיא.^[1]

[סלנג] כינוי לדבר שלילי או לא כיף במיוחד.
- השבוע הולך להיות מלא בזבול, יש מלא משימות שחורות.
- גדוד 890 ידוע בכינויו: 'גדוד הזבול'.