מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
- (הודה ב־, הודה ש־) הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.
- ”ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ד, משנה ט)
- הנאשם הודה בביצוע הפשע.
- אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.
- (הודה ל־ הודה את־) הביע רגשי הערכה כלפי אדם שגמל לו טובה.
- אין לי מילים להודות לך על עזרתך.
- ”וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.“ (איוב מ, פסוק יד)
- ”הלוליה הודו לה כי טוב“ (תהלים קו, פסוק א)
- (2):מצוי בצורה המקראית-יחידאית "יְּדוֹת" בהוראת 'הודיות,תודות' - ”עַל-הֻיְּדוֹת, הוּא וְאֶחָיו“ (נחמיה יב, פסוק ח)
- בהגדרות הובאו השימושים בעברית החדשה; בלשון חז"ל, משמש הביטוי "הודה ל־" במשמעות (1). בלשון המקראית, הגדרה (2) משמשת בביטוי "הודה את".
מילים נרדפות[עריכה]
השורש ידה א
|
השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן: גזרת נפי"ו וגזרת נל"י/ה.
נטיות הפעלים[עריכה]
י־ד־ה א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
הוֹדָה
|
מוֹדֶה
|
יוֹדֶה
|
הוֹדֵה
|
לְהוֹדוֹת
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
וִדָּה
|
מְוַדֶּה
|
יְוַדֶּה
|
וַדֵּה
|
לְוַדּוֹת
|
פֻּעַל
|
וֻדָּה
|
מְוֻדֶּה
|
יְוֻדֶּה
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְוַדָּה
|
מִתְוַדֶּה
|
יִתְוַדֶּה
|
הִתְוַדֵּה
|
לְהִתְוַדּוֹת
|
| |
|