הודה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הוֹדָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הודה
שורש וגזרה י־ד־י/ה א,גזרת נפ"יו+גזרת נל"י\ה.
בניין הִפְעִיל
  1. (הודה ב־, הודה ש־) הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.
    • ”ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ד, משנה ט)
    • הנאשם הודה בביצוע הפשע.
    • אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.
  2. (הודה ל־ הודה את־) הביע רגשי הערכה כלפי אדם שגמל לו טובה.
    • אין לי מילים להודות לך על עזרתך.
    • ”וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.“ (איוב מ, פסוק יד)
    • ”הלוליה הודו לה כי טוב“ (תהלים קו, פסוק א)

הערה[עריכה]

בהגדרות הובאו השימושים בעברית החדשה; בלשון חז"ל, משמש הביטוי "הודה ל־" במשמעות (1). בלשון המקראית, הגדרה (2) משמשת בביטוי "הודה את".

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש ידה א

השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן: גזרת נפי"ו וגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים[עריכה]

י־ד־ה א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הוֹדָה מוֹדֶה יוֹדֶה הוֹדֵה לְהוֹדוֹת
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל וִדָּה מְוַדֶּה יְוַדֶּה וַדֵּה לְוַדּוֹת
פֻּעַל וֻדָּה מְוֻדֶּה יְוֻדֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדָּה מִתְוַדֶּה יִתְוַדֶּה הִתְוַדֵּה לְהִתְוַדּוֹת