הודה

הוֹדָה[עריכה]

(הודה ב־, הודה ש־) הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.
- ”ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ד, משנה ט)
- הנאשם הודה בביצוע הפשע.
- אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.
(הודה ל־ הודה את־) הביע רגשי הערכה כלפי אדם שגמל לו טובה.
- אין לי מילים להודות לך על עזרתך.
- ”וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.“ (איוב מ, פסוק יד)
- ”הלוליה הודו לה כי טוב“ (תהלים קו, פסוק א)

(2):מצוי בצורה המקראית-יחידאית "יְּדוֹת" בהוראת 'הודיות,תודות' - ”עַל-הֻיְּדוֹת, הוּא וְאֶחָיו“ (נחמיה יב, פסוק ח)
בהגדרות הובאו השימושים בעברית החדשה; בלשון חז"ל, משמש הביטוי "הודה ל־" במשמעות (1). בלשון המקראית, הגדרה (2) משמשת בביטוי "הודה את".

השורש י־ד־י\ה א הוא שורש מורכב הנופל על שתי גזרות בו בזמן: גזרת נפי"ו וגזרת נל"י/ה.