הודה

הוֹדָה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	הודה
שורש וגזרה	י־ד־י/ה א,גזרת נפ"יו+גזרת נל"י\ה.
בניין	הִפְעִיל

1. (הודה ב־, הודה ש־) הצהיר שיש אמת בעובדה מסוימת הקשורה אליו או מיוחסת לו, על פי רוב בהקשר שלילי של חשד או של גילוי בלתי נעים.

   • ”ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ד, משנה ט)
   • הנאשם הודה בביצוע הפשע.
   • אני חייב להודות שאין לי מושג על מה אתם מדברים.

2. (הודה ל־ הודה את־) הביע רגשי הערכה כלפי אדם שגמל לו טובה.

   • אין לי מילים להודות לך על עזרתך.
   • ”וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ.“ (איוב מ, פסוק יד)
   • ”הלוליה הודו לה כי טוב“ (תהלים קו, פסוק א)

הערה

בהגדרות הובאו השימושים בעברית החדשה; בלשון חז"ל, משמש הביטוי "הודה ל־" במשמעות (1). בלשון המקראית, הגדרה (2) משמשת בביטוי "הודה את".

צירופים

• מודה אני
• מודה באשמה
• מודה ועוזב ירחם

נגזרות

• הודאה (1)
• הודיה (2)
• תודה

מילים נרדפות

• התודה (2)

ניגודים

• הכחיש (1)
• כפר

תרגום

• אנגלית: confess‏‏‏‏ (1), praise‏, thank, ‏‏laud‏‏ (2)

ראו גם

• תודה