מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
אמר על דברי האחר כי אינם אמת, אמר דברים מנוגדים לדברי האחר.
”אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק טו, משנה ה ) ”אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ה, משנה ב ) החשוד הכחיש את המיוחס לו.
לשון ימי הביניים שורש מקראי. כחש -שקר. כיחש שיקר. הכחיש -הציג כשקר.
הצורה הכחיש מתפרשת לעיתים שיקר כמו כיחש . ולעתים הציג כשקר (דברים אחרים), סָתר . ולפעמים הוכיח כשקר. החליש בעל חיים או צמח, החסיר מכוחו,
{{צט/בבלי|אימא: שהכחישה במקל. - דיקא נמי, דקתני שהכישה במקל
”גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן אמר רב חסדא הדא אמרה גזל כחושה והשמינה מחזירה בעינה“ (ירושלמי, מסכת בבא קמא – דף ט, עמוד א )
בעל חיים שנחלש שניטל כוחו
{{צט/תוספתא|שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את שורו מת או הכחיש אין לו אלא שור שוה מאתים| . שורש מקראי לא מצוי. ראו כחש . שני המובנים במילה ניכרים יותר בלשון נקבה: לעתים הִכְחִישָָׁׁהּ (מלרע) ולעתים הִכְחִישָׁה (מלעיל) שהוא כמו לשון המקרא כָּחֲשָׁה הכחיש מתפרש 1 הכחיש בעצמו 2 הכחיש אחר.
