הגון

הָגוּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הגון
הגייה*	hagun
חלק דיבר	שם תאר
מין	זכר
שורש	ה־ג־ן
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	ר׳ הָגוּנִים, נ׳ הָגוּנָה

1. ראוי, מי שיש לו תכונות חיוביות מתאימות.

   • כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון - כאילו נוטע אשרה בישראל. (סנהדרין ז ב)
   • שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בידם. (סנהדרין צג א)
   • עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. (יבמות עו ב)
   • שלא נִשאו אלא להגון להן. (בבא בתרא קיט ב)

2. נכון, שאין בו פגם מוסרי.

   • דבר שאינו הגון צריך להוכיחו (ברכות לא ב)
   • אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? (חולין ס ב)

3. ישר, שנוהג ביושר, שאפשר לסמוך עליו שיעשה את המעשה הנכון.

גיזרון

• לשון חז"ל צורת הסביל של הוגן. ^[1]

צירופים

• מנה הגונה

נגזרות

• הגינות

תרגום

• אנגלית:

 1. worthy‏‏‏‏

 2. proper‏, decent‏‏‏‏

 3. dependable‏, decent‏, honest <BR

ראו גם

• מהוגן

הערה

1. ↑  יש המפרשים משורש זה "הגינה" אשר ב בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה (יחזקאל מב יב).