הדיוט

הֶדְיוֹט[עריכה]

אדם שאינו בקיא בנבכי נושא מסוים.
- ”עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן.“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק א, משנה י)
- ”מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יב, משנה א)
- ”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט; מַה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לַהֶדְיוֹט, שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ה, משנה ה)

לשון חז"ל מיוונית: idiṓtēs) ῐ̓δῐώτης); מבסיס ídios) ἴδιος) – פרטי והסיומת ṓtēs) -ώτης-) לשיוך; מקיימת כפילות עם אידיוט שנשאלה בעברית החדשה.