חובב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוֹבֵב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חובב
הגייה* khovev
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ח־ב־ב
דרך תצורה משקל קוֹטֵל
נטיות נ׳ חוֹבֶבֶת, ר׳ חוֹבְבִים, נ"ר חוֹבְבוֹת
  1. בעל חיבה או משיכה לדבר כלשהו.
    • מורתי חובבת את השפה העברית, על שלל חוקיה ודקדוקיה.
    • ליאור חובב טבע, ועל־כן מקפיד בכל שבת לצאת לטיול.
    • דודי הוא בנאי חובב, בזמנו הפנוי הוא בונה דברים להנאתו.
    • ”למרות שכילדה סבלה מאסתמה ואנמיה, החלה רדקליף לרוץ באופן רציני בגיל 7, כנראה בהשפעת אביה, רץ מרתון חובב בעצמו.“ (מתוך הערך פולה רדקליף בויקיפדיה)

גיזרון[עריכה]

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא: ”אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ“ (דברים לג, פסוק ג) הפועל חָבַב וחִבֵּב.
  • חֲבְּ ḥubb, בלשון ערבית מבודדת (חצרמותית) תיבת "חֲבְּ" מופיעה בהוראת נדן-אשה,פות. ובלשון שחרי מופיע הוא בצורת "חֵבְּ" ḥebb בהוראת נישק , חיבק . וכך יתכן, ניתן יהיה להבין את הביטוי ”לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲו‍ֹנִי“ (איוב לא, פסוק לג) ,חובי -חיק [1].
  • השם הפרטי ”חֹבָב“ (שופטים ד, פסוק יא) כנראה שאין לסמכו לשם האכדי Khababa . קרובה יותר סמיכותו לשם בניב הערבי-צאפאי חבב בחי"ת רפה ואפשר לפרשו "חביב" או מלשון חבאב , במשמעות "נחש" ושם זה מצוי היה אצל הערבים הקדומים בערבית,حب "חֲב"= "לאהוב","להעניק תשומת לב"[2].
  • המילה הופיעה במילון מונחי ההתעמלות, תרצ"ז (1937).[סמ׳ 1]

נגזרות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

סימוכין[עריכה]

  1. א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ב‎' (תרצ"ו), "חֲבְּב" עמ'166
  2. עורך: בנימין מזר שם הספר: אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג' . מקום ההוצאה: ירושלים שם ההוצאה: מוסד ביאליק שנת ההוצאה: תשכ"ה - 1965 עמוד: 1