דבה

לערך העוסק בכינוי גנאי לאדם טיפש; ראו דבע.

דִּבָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דיבה
הגייה^*	diba
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ד־ב־ב
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ דִּבּוֹת; דִּבֵּת־, ר׳ דִּבּוֹת־

דבר גנאי בלתי מבוסס.
- ”אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן [...] וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.“ (בראשית לז, פסוק ב)
- ”וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יהוה.“ (במדבר יד, פסוק לז)
- ”כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים, מָגוֹר מִסָּבִיב; בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי, לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.“ (תהלים לא, פסוק יד)
- ”פֶּן־יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ; וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב.“ (משלי כה, פסוק י)

לשון דיבור, לרוב לרעה ולגנאי (ראה מפרשים על הפסוק של בראשית שם, כדוגמת רש"י ריב"ש א"ע והרמב"ן).
מאכדית: dibbu – שמועה.

1

2

[סלנג, כינוי גנאי] אישה בעלת עודף משקל, מסורבלת.
- הלכתי לבליינד דייט עם אחת, שאמרה שהיא "אתלטית" ופתאום אני רואה דבה.

ככל הנראה וריאציה של "דובה" לעיל במשמעות זהה, אך בהגייה מלעילית. ייתכן שההגייה באה מערבית: دَابَّة (דַאבָּה) – בהמה. המילה נמצאת בשימוש משנות השמונים לפחות.