אתלט

אַתְלֵט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אתלט
הגייה*	atlet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אַתְלֵטִים; נ׳ אַתְלֵטִית, נ"ר אַתְלֵטִיוֹת

1. לשון חז"ל מי שמשתתף בתחרויות ספורט (לרוב אישיוֹת) כגון ריצה, קפיצה, הרמת משקולות, היאבקות והתעמלות.

   • ”לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ.“ (בראשית רבה, פרשה כב, סימן ט)
   • האתלט קרל לואיס זכה באולימפיאדת לוס אנג'לס בארבע מדליות זהב.
   • "אתלט רשאי להשתתף בתחרויות לאחר קבלת מספר חזה (כרטיס מתחרה)." (מתוך תקנון איגוד האתלטיקה בישראל)

גיזרון

• מיוונית: athletes) αθλητης), מתחרה עבור פרס.

נגזרות

• אתלטי
• אתלטיקה

תרגום

• אנגלית: jock‏, athlete‏‏‏‏‏

ראו גם

• מתעמל
• ספורטאי