אתלט

אַתְלֵט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אתלט
הגייה*	atlet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אַתְלֵטִים; נ׳ אַתְלֵטִית, נ"ר אַתְלֵטִיוֹת

1. מי שמשתתף בתחרויות ספורט (לרוב אישיוֹת) כגון ריצה, קפיצה, הרמת משקולות, היאבקות והתעמלות.

   • האתלט קרל לואיס זכה באולימפיאדת לוס אנג'לס בארבע מדליות זהב.
   • "אתלט רשאי להשתתף בתחרויות לאחר קבלת מספר חזה (כרטיס מתחרה)." (מתוך תקנון איגוד האתלטיקה בישראל)
   • "משל לשני אתלטין תפוסים זה בזה" (מדרש תנחומא, פרשת ויגש, סימן ג')

גיזרון

1. מיוונית: athletes) αθλητης), מתחרה עבור פרס.

נגזרות

• אתלטי
• אתלטיקה

תרגום

• אנגלית: athlete‏‏‏‏‏

ראו גם

• מתעמל
• ספורטאי