צרי

צֳרִי (גם: צְרִי)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צרי
הגייה*	tzori
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	משקל קֳטִי
נטיות	בהפסק: צֹרִי

1. לשון המקרא שרף אשר בימים עברו נהגו להכין ממנוּ תרופות שסיפקו שלווה ומרגוע לגוף ולנפש.

   • ”...וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.“ (בראשית מג, פסוק יא)
   • ”הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי.“ (ירמיהו ח, פסוק כב)
   • ”עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ.“ (ירמיהו מו, פסוק יא)
   • ”פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר הֵילִילוּ עָלֶיהָ קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ אוּלַי תֵּרָפֵּא.“ (ירמיהו נא, פסוק ח)
   • "בַּלֵּב –אשֶׁר שָׁלֵו,צֳרִי" ("אֹשֶׁר שָׁלֵו", רחל המשוררת)
   • ”וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם/ צֳרִי גִּלְעֲדֵך – נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב.“ (יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב, מאת ריה"ל, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מקור המילה בתנ"ך, וזהו ההסבר לתנועת החטף קמץ שעל האות צ', שאף-על-פי שאיננה גרונית (אהחר"ע), כך מנוקדת במקרא.

תרגום

• אנגלית: Balsam‏‏‏‏
• ערבית: بَلْسَم‏‏‏‏